מתעניינים בפתיחת חשבון מסחר בחבר בורסה? לחצו כאן>>
להלן עיקרי הדברים, אתם מוזמנים כמובן לצפות במפגש הזום המלא.
רוצים להירשם חינם למפגשי האונליין ולצפות ברשימת המפגשים? לחצו כאן>>
"הטכנולוגיות האלו הרבה יותר זולות מפחם. ולכן, הפתרון היחידי הוא אגירת אנרגיה. היום לייצר קילו-וואט לשעה מהשמש זה שליש מחיר מייצור אותו קילו וואט שעה מתחנה של גז טבעי"
המנכ"ל יוגב פתח וסיפר קצת על עצמו: "בשנת 2012 הבנתי שכל עולם האנרגיה לא שווה כלום ברמה הכלכלית והטכנית, אלמלא ימצא פתרון אגירת אנרגיה זול, אמין, ירוק. בכובע זה הקמתי את אוגווינד. אני בא מרקע מכני, הרעיון שהגיתי הוא לאגור אנרגיה לצורת אוויר דחוס, מתחת לקרקע. למה דחוס? אוויר הוא משאב זמין, הוא גם דחיס. הוא למעשה קפיץ שניתן לדחוס אותו, כשלוחצים אותו נוצרים כוחות אדירים שאותו לחץ מייצר ולכן קשה לאחסן אותו".
"הטכנולוגיה המקובלת לאחסון אוויר כזה היא במכלי פלדה, אבל הם מאוד יקרים ולכן ניסיונות העבר באגירת אנרגיה בתצורת אוויר דחוס נועדו לכישלון. הרעיון שלי היה להשתמש במשאב החינמי שנקרא קרקע. כל מהנדס בניין מתחיל מבין שאם יש יסודות, הבניין לא נופל. הבעיה למנף את אותם כוחות לטובת אפליקציה מעט שונה, לאחסון נפחים אדירים של אוויר בלחץ מאוד גבוה".
"זה מהות הרעיון, להבדיל ממכלי פלדה עיליים מאוד יקרים. הרעיון הוא לייצר חללים תת קרקעיים בעומקים רדודים, שיודעים לאחסן 40 אטמוספרות. החלל שייצרנו הוא במהותו חומר פולימרי, כמו בלון מאוד גדול שאם אני שם אותו על הקרקע הוא מתפוצץ בעשירית אטמוספירה. מתחת לפני הקרקע, עם הזרקת חומר מאוד מסוים, הוא יודע לאחסן פי 400. עלותו שולית ביחס למכלי פלדה והיכולת להתקין אותו בסביבות מודולריות רבות היא מאוד מרשימה וזולה".
"רצה הגורל והרעיון שהתחיל כדבר פשוט, לא היה פשוט. לקחו לא מעט שנים לפתח, שנתיים וחצי-שלוש להגיע למשהו טרום מסחרי. לכן, ב-2015 כשהיינו עם מיכל טרום מסחרי, נגמר הכסף. הלכנו למשקיעים, אבל זרקו אותנו מכל המדרגות כי ב2015 המונח סולרי היה מילת גנאי. אז החלטנו לעשות שיפטינג. החלטנו לשים בצד את החזון המקורי של אגירת אנרגיה, לקחת את המוצר הבסיסי שנקרא AIRX ולחפש לו שימוש אחר".
"גילינו שאותם מכלי ענק, אם מטמיעים את המודול שלנו במפעלי תעשייה – ניתן לייעל את המערכת בלא מעט אחוזים. קראנו לזה AIRSMART. כמובן, מאז חזון האייר-בטרי חזר והוא כיום החזון של החברה. החברה קיימת לא מעט שנים, עם לא מעט ניסיון ואחת החוזקות שלנו היא היכולת לעשות שיפטינג. עברנו לא מעט גלגולים והיום אנו חברה ציבורית, עם עשרות התקנות".
המשנה למנכ"ל כחלון אמר במפגש: "לחברה יש שלושה ערכי ליבה – מקצוענות, חדשנות והתמדה. לא יודע עד כמה אתם מבינים כמה קשה להטמין בקרקע מיכל פולימרי תת קרקעי, אבל אור (המנכ"ל) נסע במשך שנתיים וחצי כל יומיים לערבה, ישן שם... מאחורי יוטבתה יש בית קברות למכלים מפוצצים, עד שהגענו למודל שרצינו".
קראו עוד במגזין:
- איך ייראו החיים שלנו עם כבישים חשמליים וטעינה אלחוטית דינמית?
- מטכנולוגיה עד חומרי בסיס: 11 הסקטורים שמרכיבים את ה-S&P 500
- מדריך לסוחר: פקודות מסחר - איך קונים ניירות במחיר הרצוי ונמנעים ממלכודות?
לפי כחלון, לאוגווינד יש כיום שני מוצרים עובדים ועוד ארבעה בקנה. המוצר הראשון הוא אייר סמארט, שתפקידו התייעלות אנרגטית של מדחסי אוויר. בלי קשר, יש את אייר בטארי, לאגירת אנרגיה. מוצר אחד הולך לכיוון של התייעלות אנרגטית לאוויר, השני הוא למעשה בטרייה לאגירת אנרגיה.
כחלון: "מי משתמש באוויר דחוס? כל מפעל כימי, מתכת, פלסטיק, זכוכית, כולם. אם זה לפתוח ולסגור ברזים, לשנע חומרים, להפעיל רובוטים, לקרר מערכות, לנפח בקבוקים וכו'. לא תמצאו אף מפעל בעולם שאין לו מדחסים".
"מה עושה המוצר שלנו? מאגר אוויר תת קרקעי ענק, עם יחידת בקרה מיוחדת שפיתחנו. הוא לוקח עודפים וחוסרים של אוויר שנוצרים – ומספק אוויר מתי שצריך. מה שוק היעד שלנו? כל מקרה שבו מחיר הקילו-ווט לשעה מעל 7 סנט. יש לנו מודלים עסקיים מול הלקוחות, אנחנו באים ללקוח ומציגים לו חסכון עם החזר השקעה עד שלוש שנים. לדוגמא, בהסכם שכבר דיווחנו עליו, 30% כבר קיבלנו, 30% נקבל באוקטובר ו-40% בהוכחת הביצוע. יש גם מודל שני שבו אנחנו משקיעים את כל הכסף, שמים את ההתקנה ומתחלקים עם הלקוח ברווחים חצי חצי. לפי המודל זה, חתמנו עם נשר חוזה ל-15 שנים".
בנוגע ליתרונות המוצר אמר כחלון: "אנחנו חוסכים אנרגיה, לא פוגעים בתפוקה. המכלים תת קרקעיים, כך שהם לא תופסים נדל"ן. המערכת שלנו גם מאריכה את משך החיים של המדחס. אנחנו לא נדרשים לתת היתר בניה, אלא רק חפירה. בישראל היתר בניה זה שנה וחצי בערך, בעוד שהיישום של המערכת שלנו לוקח שישה ימים".
מה פוטנציאל השוק למוצרים של אוגווינד?
לפי כחלון, בישראל מדובר ב-100 מיליון דולר ובשוק העולמי ב-24 מיליארד דולר עד שנת 2026. מדינות היעד? קליפורניה - ארה"ב, גרמניה, אנגליה וטורקיה. כחלון אמר בהקשר זה כי החברה "במגעים מתקדמים עם זכיין ישראלי מאוד מוכר, שייקח את המוצר ויעשה הכול בישראל". בין לקוחות אוגווינד בישראל ניתן למנות את תנובה, שטראוס, כתר והתעשייה האווירית.
המנכ"ל יוגב החזיר את הדיון לחזון החברה, לאייר-בטרי. לדבריו, הבעיה המרכזית של חברות כמו חברת חשמל היא לספק לצרכנים חשמל מתי שהם צריכים, לא כשהרוח נושבת או השמש זורחת. יוגב: "הטכנולוגיות האלו הרבה יותר זולות מפחם. ולכן, הפתרון היחידי הוא אגירת אנרגיה. היום לייצר קילו-וואט לשעה מהשמש זה שליש מחיר מייצור אותו קילו וואט שעה מתחנה של גז טבעי. ברגע זה היינו יכולים לרשת את כל העולם בטורבינות רוח ופאנלים סולריים ולא היו צריכים תחנה פחמית אחת. הכול ירוק, בלי זיהום אוויר, חלום של כל התעשייה. רק מה, אין היום פתרון אגירת אנרגיה זול, אמין וירוק - זו הבעיה האקוטית. לכן, אנו מדברים על שוק מטורף בגודלו, שרק ילך ויגדל. אומרים שתחום האנרגיות המתחדשות יהיה 1.5 טריליון דולר עד 2025 – ואנחנו רואים את זה קורה".
יוגב פירט את הטכנולוגיות הקיימות כיום בתחום אגירת האנרגיה:
PHS – טכנולוגיה ותיקה, יעילה, בעלות נמוכה. עם זאת, היא תלויה בקרבה למאגר מים גדול, מה שמסבך את העניין.
סוללות ליתיום – פתרון לא ירוק, בלתי ניתן למחזור, מזהם את האוויר. בנוסף לכך, הסוללות ניחנות באורך חיים מוגבל למדי.
CAES – אגירה באמצעות אוויר דחוס. העלויות היו עד כה גבוהות. אוגוויד הכניסה למשוואה מערכת מודולרית ופתרה את הבעיה, מה שמאפשר להוזיל עלויות. החברה הצליחה ליצור אחסון, טעינה ופריקה זולים. הרעיון הוא לדחוס אוויר באמצעות משאבת מים, שמקבלת אנרגיה מפאנלים סלולריים. הבטה-סייט של החברה כבר עובד בקיבוץ יהל בערבה, ואוגווינד מקווה להפוך לחברה בינלאומית עם התקנות בכל העולם בשלוש עד חמש שנים הבאות.
לפי יוגב, המערכת של אוגווינד עמידה בפני רעידות אדמה ולא יכולה להתפוצץ. אם המפעיל יבחר ללחוץ את המיכל בקרקע לא ל-40 אטמוספירות, אלא ל-120 אטמוספירות, ייווצר סדק במיכל והוא ידלוף.
רוצים לפתוח חשבון מסחר עצמאי במיטב דש טרייד? לחצו כאן >>
להרשמה חינם למפגשי האונליין ולצפייה ברשימת המפגשים, לחצו כאן>>
האמור בהרצאה זו אינו אמור להכיל את כל המידע הדרוש למשקיע זה או אחר. פעילות המסחר בשוק ההון הינה פעילות הטומנת בחובה סיכון ואינה מתאימה לכל אחד. הדוגמאות המופיעות בהרצאה זו הינן תיאורטיות בלבד, ניתנות לצרכי הסברה והמחשה, ואין הסתמך על הנתונים המופיעים בהן. אין לראות באמור או בכתוב כהמלצה לרכישה ו/או למכירה ו/או לביצוע השקעות, פעולות או עסקאות כלשהן או כתחליף לייעוץ השקעות או שיווק השקעות מתחשב בנתונים ובצרכים של כל אדם. מיטב דש השקעות בע"מ, חברות בשליטתה וכן בעלי מניותיהן, מנהליהן ועובדיהן, לא יהיו אחראים בשום צורה שהיא לנזק ו/או הפסד שייגרם כתוצאה מהסתמכות על האמור בהרצאה זו, אם ייגרמו. כל הזכויות בהרצאה זו שייכות למיטב דש בע"מ והעברת חלקים מתוכנה לאחרים, שימוש בהם או פרסומם בכל דרך שהיא, ללא קבלת אישור מראש ובכתב ממיטב דש השקעות בע"מ, הינה אסורה.
כרעיון שימוש באוויר דחוס באמת אינו חדש. אני זוכר בשיא משבר הנפט אולי ב1975 באיטליה הייתה מכונית שנסעה על אוויר דחוס, אבל הרעיון לא הגיע למשהו ממשי. לא ראיתי ום נתון שיתן מושג מדיד כמה נפח אחסון נחוץ לכמות חשמל נתונה למשל כמה מטר מעוקב פר קילווט שעה. מה עלות אנרגית הדחיסה. מה עלות הפקת החשמל מאויר הדחוס? טורבינות, גנרטורים וכו’. בעיות בטיחות בחזקת מיכל בלחץ גבוה, אגב, כמה לחץ. זכור לי מילדותי סיפור על שימוש בפצצות אוויר דחוס במלה”ע השנייה. כנראה יש בעיית בטיחות. לכל זה יש עלויות ותחזוקה. לא ראיתי שום נתון של ממש. אשמח להסבר יותר מפורט ומעשי.
חברה מעניינת מאוד. במיוחד האייר באטארי. כשזה יתממש היא תוכל לגדול בצורה מדהימה
הנושא נבחן לפני יותר מ 50 שנה בגרמניה . אף במקרים בהם לא היה פער יציבות קרקע ואיטום ( " נושא החדשנות " בפטנט ) העניין לא פותח .
נראה כי הפתרון להיקף נרחב של אגירה איננו במיכלי אוער דחוס .
אילו היו מציגים משמעויות וחישוב אמיתי ניתן היה להסיק כי בשלב זה בעיקר מנופחת המנייה.